הטעות שרוב הדוקטורנטים עושים בהצעת המחקר

בעבודה עם דוקטורנטים אנחנו נתקלים בהרבה טעויות שחוזרות, אבל יש טעות אחת נפוצה שגם חוזרת אצל רוב הדוקטורנטים (למעשה – כמעט כולם), גם מקשה על הדוקטורנטים בהמשך, וגם קל מאוד למנוע אותה בתכנון נכון. מהי הטעות?

הטעות הנפוצה שחוזרת אצל רוב הדוקטורנטים שלא קיבלו הדרכה מתאימה או לא נעזרו בשירות כתיבת הצעת מחקר לדוקטורט היא ניצול מלוא ההיקף של ההצעה כבר בהגשה הראשונה. מה הכוונה? הכוונה היא שאם ההיקף המקסימלי הנדרש להצעת מחקר לדוקטורט הוא לדוגמא 20 עמודים, הדוקטורנטים ייטו להגיש הצעה בהיקף 20 עמודים כבר בהגשה הראשונה, וזה עשוי לעכב מאוד את אישור הצעת הדוקטורט, מיד נסביר מדוע.

 

למה לא כדאי להגיש הצעה בהיקף המקסימלי המותר?

הסיבה לכך שלא כדאי להגיש בהגשה הראשונה הצעת מחקר בהיקף המקסימלי המותר היא שהמנחים והשופטים שקוראים את ההצעה ומעירים עליה כמעט תמיד יבקשו להוסיף דברים שנראים להם חסרים ונדיר מאוד שיבקשו למחוק חלקים קיימים בהצעה. כתוצאה מכך הדוקטורנט מוצא את עצמו במצב שעליו להוסיף חומר, מידע או פירוט להצעה, כאשר אין לו מקום להכניס את החומר הנוסף. במצב כזה לדוקטורנט יש שתי אפשרויות, אשר שתיהן יכניסו אותו לסחרור של סבבי תיקונים רבים שייקחו זמן יקר:

האפשרות הראשונה היא להכניס את החומר הנוסף לבקשת השופטים ובמקומו למחוק חלקים אחרים. אפשרות זו בעייתית מכיוון שהשופטים אישרו מלכתחילה את ההצעה בהתבסס על החומרים האלה, ולכן כשתוגש בשנית ללא החומרים שהוצאו, הדוקטורנט שוב יקבל הערות להוסיף חומרים, הפעם את אלה שבדיוק נאלץ להשמיט. עשוי להיווצר סחרור בלתי נגמר של השמטות והוספות הלוך-ושוב שבו הדוקטורנט גם עובד קשה על התיקונים וגם מאבד זמן יקר.

האפשרות השנייה היא לחרוג מההיקף הנדרש ולהוסיף את החומרים הנוספים למרות הגבלת ההיקף. במקרה זה הדוקטורנט יכניס את עצמו לצרה אפילו יותר גדולה מכיוון שהשופטים לרוב אינם בודקים את ההגבלות הטכניות אלא רק את התוכן. השופטים עשויים לאשר את ההצעה הארוכה מדי, אך לאחר מכן כשההצעה תוגש למזכירות היא לא תאושר בשל החריגה הטכנית. במצב זה הדוקטורנט מוצא את עצמו במלכודת שבה ההצעה כבר אושרה תוכנית ולכן הוא לא יכול לשנות אותה, אך היא לא תאושר טכנית ולכן אין לו אפשרות להגיש אותה ולהתקדם למחקר.

 

למה דוקטורנטים בכל זאת נוטים להגיש הצעות מחקר בהיקף המקסימלי המותר?

ישנן שלוש סיבות עיקריות שגורמות לדוקטורנטים לנצל את מלוא ההיקף המותר להצעת הדוקטורט. הסיבה הראשונה היא שקשה לתמצת את כל הרקע התיאורטי, את הסבר חשיבות המחקר, ואת תיאור המתודולוגיה להצעה מתומצתת ומהודקת בהיקף של פחות מ-20 או 25 עמודים. התמצות, ההידוק והיכולת לכתוב את העיקר בלבד ועדיין בצורה שתהיה מספיק ברורה לקוראים – אינם קלים, ולכן דוקטורנטים נוטים להרחיב, ובמיוחד מתוך ידיעה שסקירת הספרות ופרק המתודולוגיה ישרתו אותם גם בהמשך בעבודת הדוקטורט עצמה, שבה אין הגבלת היקף משמעותית.

הסיבה השנייה היא שדוקטורנטים רבים מאמינים שניצול מלוא ההיקף המותר מעיד על "רצינות". דוקטורנט עשוי לחשוב: "אם מותר עד 20 עמודים והגשתי הצעה בהיקף 17 עמודים אולי זה מראה שהתעצלתי?" תפיסות מסוג זה מביאות את הדוקטורנטים לנסות למלא את מלוא ההיקף המותר.

הסיבה השלישית שגורמת לדוקטורנטים להשתמש במלוא ההיקף המותר בהצעת המחקר היא שהם לא מעריכים נכון את המלכודת. דוקטורנטים עשויים לחשוב שאם יקבלו הערות להוסיף מידע וחומרים נוספים להצעה, הם יצליחו "לדחוס" את המידע הקיים בה ולהכניס את החומרים הנוספים המבוקשים מבלי לוותר על חלקים חשובים הקיימים בהצעה. אולם במציאות אין זה כך, וכל תוספת דורשת גם מחיקה ממש של מידע אחר שעשוי להיות חשוב לשופטים. בנוסף, דוקטורנטים מייחסים היגיון לשופטים וסבורים שאם השופטים מבקשים להוסיף מידע הם לוקחים בחשבון שמידע אחר יושמט. גם סברה זו לא עומדת במבחן המציאות, כשהשופטים לא מסתכלים על ההצעה בגישה כוללת ומערכתית אלא רק מציינים את הדברים שחסרים להם בעת הקריאה. יתרה מכך, כל שופט עשוי לבקש תוספות אחרות, כך שהיקף התוספות הכולל עשוי להיות משמעותי.

 

איך נמנעים מהגשת הצעת מחקר שעומדת על מלוא ההיקף המותר?

החדשות הטובות הן שההימנעות מהטעות הזאת היא יחסית פשוטה. אנחנו אומרים יחסית מכיוון שאמנם נדרשים כאן עבודה ומאמץ, אבל אפסיים לעומת סחרור ההגשות והתיקונים שתיכנסו אליהם אם תגישו הצעה המתפרשת על מלוא מספר העמודים המותר. אז איך עושים את זה? קודם כל, תגבילו את עצמכם למספר עמודים נמוך יותר ממספר העמודים המקסימלי המותר. השאירו לעצמכם מספר עמודים בשביל התוספות שכמעט בוודאות יבקשו. מה זה אומר לגבי התוכן של ההצעה? ברקע התיאורטי – נסו להתמקד בתיאור הפער המחקרי וחשיבות המחקר, ופחות בתיאור התיאוריות עצמן. כלומר תארו את המחקרים שנעשו עד כה ואל תפרטו לגביהם. לדוגמא, הסבירו מה נחקר בנושא שלכם ומה לא נחקר, אבל אל תיכנסו לפירוט רב לגבי המחקרים עצמם. את זה תעשו בהרחבה בעבודת הדוקטורט. במתודולוגיה, הימנעו מפירוט כללי לגבי השיטות שבחרתם. לדוגמא, אם בחרתם בראיונות, תארו בפירוט כמה ראיונות אתם הולכים לבצע, את מי אתם הולכים לראיין ובאיזה סוג ראיון אתם הולכים להשתמש, אבל זה לא המקום להכניס תיאוריות כלליות לגבי ראיונות. גם את זה תעשו בהרחבה בעבודה. ברשימת המקורות – הימנעו מציטוט מקורות רבים כדי להראות שקראתם הרבה. את זה תעשו בעבודה. בהצעה התמקדו במקורות העיקריים והחשובים.

בהצלחה!

 

איך עוד אפשר להימנע מטעויות בהגשת הצעת מחקר?

לצוות דוקטורנט נסיון של שנים בהגשת הצעות מחקר לדוקטורט, ולפיכך יש לנו ידע כיצד להימנע מהרבה טעויות שעלולות לקרות למי שמגישים הצעת מחקר לדוקטורט בפעם הראשונה. לעזרה בכתיבת הצעת מחקר, פנו אלינו בטופס או במייל contact@doctorant.co.il ונחזור אליכם במהרה עם הצעת מחיר.

 

    שיתוף:

    צריכים עזרה בכל נושא שקשור לדוקטורט? אל תהססו לפנות: