רקע ומניעים
יצירתיות היא מנוע לקידמה חברתית וחדשנות. דוגמאות כמו גילוי הפניצילין על ידי אלכסנדר פלמינג, או פיתוח הדמיית תהודה מגנטית על ידי פול לאוטרבור, ממחישות את עוצמת החשיבה היצירתית בתחום הרפואה. למרות שהעניין ביצירתיות של בני אדם קיים מזמן, המחקר המדעי בנושא החל בפועל רק במאה ה-20. נאום JP Guilford בפני האיגוד הפסיכולוגי האמריקני בשנת 1949 נחשב לנקודת הפתיחה של מחקר היצירתיות המודרני, ומאז הצטבר ידע רב בנוגע לתהליכים, לגורמים ולמאפיינים הקשורים ביצירתיות.
ההגדרה המקובלת כיום לגבי יצירתיות מתבססת על שני קריטריונים: חידוש ושימושיות. מודלים תיאורטיים כמו תיאוריית המרכיבים של יצירתיות, תיאוריית ההשקעה ותיאוריית פארק השעשועים העמיקו את ההבנה לגבי התהליכים המובילים לתוצרים יצירתיים. כמו כן, נמצאו קשרים מובהקים בין יצירתיות לבין אינטליגנציה, אישיות, מוטיבציה וגורמים סביבתיים. תחומים רבים כמו חינוך, הנדסה ועסקים אימצו את החשיבה היצירתית, אולם הרפואה טרם עשתה כן במידה מספקת.
הרפואה, כמדע המתמודד עם חיי אדם, נותנת עדיפות לבטיחות. יצירתיות, לעומת זאת, כרוכה בסיכון ואי ודאות, ולכן יצירתיות ברפואה עלולה להיתפס כבלתי אתית כאשר אינה מובילה לתוצאות חיוביות. ואולם, הרפואה נדרשת יותר ויותר להתמודד עם אתגרים מורכבים הדורשים פתרונות יצירתיים. מגפת הקורונה היא דוגמה בולטת: רופאים ואנשי מקצוע השתמשו בחשיבה יצירתית כדי לנהל את ההדבקה, לטפל בחולים ולפתח התערבויות מצילות חיים. לדוגמה, מכשירי לחץ אוויר חיובי רציף הותאמו באופן יצירתי לתמיכה נשימתית בחולי קורונה כאשר נשמות היו במחסור. מהיבט החדשנות, יצירתיות ברפואה הובילה להתקדמויות משמעותיות כגון השתלת איברים וטיפול הורמונלי בסרטן הערמונית. כדי לטפח יצירתיות ברפואה, נדרש מחקר מדעי מעמיק יותר שיבהיר את יישומיה, את דרכי המדידה שלה ואת האופן שבו ניתן לפתח אותה בקרב אנשי מקצוע רפואיים.
שיטות
נערכה סקירה מקיפה של הספרות המדעית בתחום היצירתיות ברפואה, בהתאם להנחיות JBI לסקירות מיפוי ובהתאם לדרישות דיווח PRISMA-ScR. נערך חיפוש אלקטרוני בבסיסי הנתונים MEDLINE, EMBASE ו-PsycINFO מאז ראשית הפרסומים ועד ספטמבר 2023, תוך שימוש במילות מפתח ובמונחי MeSH הנוגעים ליצירתיות, רפואה ואנשי צוות רפואי. בנוסף, נסרקו המקורות של מאמרים רלוונטיים ונעשה שימוש בפלטפורמת Connected Papers לזיהוי מאמרים נוספים.
קריטריוני ההכללה: מחקרים ראשוניים ומקוריים שמטרתם חקר או מדידה של יצירתיות בהקשר רפואי, שפורסמו בכתב עת עם ביקורת עמיתים, ועסקו באוכלוסייה של רופאים, אחיות ומיילדות. קריטריוני ההדרה כללו מחקרים על התערבויות יצירתיות (אמנות, כתיבה, ריקוד), מאמרי דעה, תקצירי כנסים, ספרים ועבודות שאינן באנגלית. סינון הכותרות והתקצירים, בדיקת הטקסט המלא וחילוץ הנתונים בוצעו באופן עצמאי ובכפל על ידי צוות סוקרים, כאשר אי-הסכמות נפתרו בדיון, ובמידת הצורך על ידי סוקר שלישי.
תוצאות: מגמות בזמן ובמרחב
לאחר הסרת 88 כפילויות, נסרקו 4,328 ציטוטים ייחודיים. בסופו של תהליך הסינון נכללו 81 מחקרים ראשוניים בסקירה, שגייסו בסך הכל 19,352 משתתפים.
המחקר המדעי בתחום היצירתיות ברפואה החל בשנות ה-70 של המאה ה-20. בשלושים השנים הראשונות היה המחקר מצומצם ביותר: רק 22 מחקרים פורסמו בין 1970 ל-2002. בין 2003 ל-2011 לא פורסם אף מחקר ראשוני בתחום. אולם מאז 2012 חל גידול ניכר, כאשר 59 מחקרים (73% מהסך הכולל) פורסמו בעשור האחרון.
על אף ההשתתפות הגלובלית במחקר, קיימת א-סימטריה בולטת בפריון המחקרי בין מדינות. מחקרים מטייוואן (22%) ומארצות הברית (21%) מהווים את עיקר הספרות. איראן (10%) וסין (9%) תרמו פחות, ו-21 מדינות נוספות תרמו בין מחקר אחד לארבעה מחקרים כל אחת.
תוצאות: עיצובי מחקר
עיצוב המחקר הנפוץ ביותר הוא המחקר הרוחבי (חתך רוחב), שבו כל הנתונים נאספים בנקודת זמן אחת, ומהווה 54% מהמחקרים. מחקרים ניסויים לא אקראיים הם העיצוב השני בשכיחותו (19%), חלקם עסקו בהטמעת תכניות לימוד חדשות לפיתוח יצירתיות. מחקרים איכותניים (11%) ומחקרי עוקבה (7%) היו פחות נפוצים. מחקרי מקרה, ניתוחי ציטוטים, ניסויים מבוקרים אקראיים, מחקרים מעין-ניסויים ומחקרים בשיטות מעורבות היוו יחד את שאר המחקרים.
תוצאות: התפלגות לפי תחומי התמחות
תחום הסיעוד מוביל בבירור, ומהווה יותר מ-75% מהספרות הקיימת (61 מחקרים). הדבר נובע בעיקר מעבודת חוקרים טייוואניים בחמש השנים האחרונות. חוקרת אחת, Hsing-Yuan Liu, אחראית לכחמישית מכלל המחקרים בתחום היצירתיות ברפואה. עבודותיה מקיפות מגוון תחומים: פדגוגיה יצירתית בקרב מרצים, יצירתיות אישית של סטודנטים, יצירתיות צוותית בסיעוד ופיתוח כלי הערכה חדשני ליצירתיות צוותית שהראה מהימנות גבוהה.
בתחום החינוך הרפואי פורסמו רק 11 מחקרים. שני מחקרים בלבד על סטודנטים לרפואה, משנת 1976 ו-2002, היוו את מכלול הידע בתחום בין 1970 ל-2010. בעשור האחרון ניכרת עלייה במחקר בחינוך הרפואי, הכוללת בחינה של יצירתיות בהסתגלות לסביבה המשתנה, אסטרטגיות לטיפוח יצירתיות, והערכת יצירתיות של סטודנטים לרפואה.
המחקר בתחומי התמחות רפואיים אחרים הוא מועט ביותר. נמצאו שלושה מחקרים בכירורגיה, שניים ברפואת משפחה, שניים במיילדות ושניים שכללו קבוצה הטרוגנית של אנשי מקצוע רפואיים. הנושאים שנחקרו כוללים שחיקה, איכות ניהול מטופלים, שביעות רצון רופאים ופריון מחקרי.
תוצאות: הגדרות ומדידה
כ-49% מהמחקרים הגדירו במפורש את מושג היצירתיות. בקרב אלה שהגדירו, נמצאה שונות ניכרת. ההגדרה הנפוצה ביותר התייחסה ליצירתיות כדבר חדשני בעל ערך ותועלת, בהלימה לתפיסות העכשוויות בספרות. הגדרת היצירתיות כיכולת לפתרון בעיות הייתה גם היא שכיחה. הוגדרה גם הגדרה ספציפית לתחום, המתארת את הרופא היצירתי כמי שמסוגל לראות כל מטופל ובעיה כייחודיים, להיות נוח עם עמימות, לחפש באופן מתמשך רמזים מילוליים ולא-מילוליים, ולהיות מודע לרגשות המטופל.
79% מהמחקרים שאפו להעריך יצירתיות בדרך כלשהי. נמצאו 45 כלי הערכה שונים. בדיקות חשיבה דיברגנטית (סתעפת) שלטו בנוף המדידה, כאשר מבחן Torrance לחשיבה יצירתית (TTCT) היה הנפוץ ביותר (24%), ומבחני Guilford לחשיבה דיברגנטית היו השניים בשכיחות (16%). כלים נוספים שנעשה בהם שימוש כוללים מדדים לרגש ואישיות יצירתיים, מדדי פתרון בעיות, הערכת מומחים, ומדדים ליצירתיות עצמית ולאקלים יצירתי בצוות.
דיון
הספרות המדעית בתחום היצירתיות ברפואה מצומצמת ביחס לכלל הספרות הרפואית, דבר המעיד על חוסר הסכמה לגבי חשיבותה. למרות שרופאים ואחיות מסכימים שיצירתיות היא מיומנות חשובה, נדרש עוד מחקר הבוחן את תועלתה הקלינית, ובפרט ממנקודת המבט של המטופל.
הדומיננטיות של מחקרים מטייוואן ומארצות הברית נובעת ככל הנראה מגורמי מימון ותמיכה מוסדית. ארצות הברית מובילה בהוצאות על מחקר ופיתוח. טייוואן, שכלכלתה קטנה בהרבה, מדגימה את כוחה של מדיניות ממשלתית ממוקדת: הנייר הלבן לחינוך יצירתי שפורסם ב-2003 חייב את הממשלה לקדם יצירתיות בקרב תלמידים, מה שהוביל לגל של קורסים, התערבויות ומחקרים. לצורך הגדלת המחקר בתחום, ממשלות, מוסדות חינוך, בתי חולים ואנשי מקצוע רפואיים נדרשים לתת לו עדיפות, בין השאר באמצעות הזדמנויות מענקי מחקר.
הפוטנציאל היצירתי אינו סטטי: הוא משתנה עם הגיל וניתן לאימון. לפיכך, הסתמכות על עיצוב רוחבי היא מגבלה מרכזית של הספרות הקיימת, שכן עיצוב זה אינו יכול ללכוד את הדינמיות הזמנית של היצירתיות ומגביל את יכולת ההסקה הסיבתית. מחקרים מצביעים על ירידה אפשרית ביצירתיות לאורך ההכשרה הרפואית, ולכן נדרשים מחקרי עוקבה ארוכי טווח על אוכלוסיות גדולות שיעקבו אחר השינוי ביצירתיות ממכללה לרפואה, דרך ההתמחות ועד לפרקטיקה מקצועית.
השונות הרבה בהגדרות ובכלי המדידה מקשה על פרשנות הממצאים ועל השוואה בין מחקרים. לצורך מדידה תקפה של יצירתיות ופוטנציאל יצירתי של אנשי מקצוע רפואיים, נדרשת הגדרה מבצעית הייחודית לתחום הרפואה או לתחומי התמחות ספציפיים. הגדרה כזו תידרש לשלב בין הגדרות קיימות בספרות היצירתיות לבין תשומות ממומחים רפואיים. בנוסף, כלי מדידה ייחודיים לרפואה יצטרכו להתחשב בהיבטים נוספים של יצירתיות הרלוונטיים לתחום, מעבר לגורמים הכלליים כגון חשיבה דיברגנטית, אינטליגנציה ואישיות.
מגבלות הסקירה
הסקירה מציגה מספר מגבלות. הכללת מאמרים בשפה האנגלית בלבד עשויה להוביל להטיית שפה, בפרט בהערכת ההתפלגות הגאוגרפית של המחקר, אם כי מגבלה זו מוצדקת מטעמים מעשיים. כמו כן, הוחרגו עבודות דוקטורט בתחום, שכן המטרה הייתה למפות את הספרות המבוקרת בלבד, שנחשבת לאיכותית יותר.
מסקנות
היצירתיות חשובה לרפואה, אך הידע המדעי בנושא נותר דל. מתוך 81 מחקרים שפורסמו, רובם עוסקים בסיעוד, ויותר מ-40% מהמחקרים הקיימים מגיעים מטייוואן ומארצות הברית. קיימת שונות ניכרת ובעייתית בהגדרות היצירתיות ובכלי המדידה. נדרשים מחקרים אורכיים נוספים, ויש לפתח הגדרות וכלי מדידה הייחודיים לתחום הרפואה, כדי לאפשר מדידה תקפה ולהבין טוב יותר את ערכה הפוטנציאלי של היצירתיות בשדה הרפואי.
מקור
Thabane, A., Saleh, S., Pallapothu, S., McKechnie, T., Staibano, P., Busse, J. W., … & Bhandari, M. (2025). Creativity research in medicine and nursing: A scoping review. PLoS One, 20(1), e0317209.
