התגלות רוחנית והכרזה נבואית
בחורף 1835 חווה משה הס מעין מצב של טראנס נבואי, בו תפס את עצמו כשליח אלוהי וכמכריז על דוקטרינה חדשה. ביומנו כתב כי הוא נבחר לבשר את "מעשה רוח הקודש של האמת", ותיאר את עצמו כמי שיביא את גאולת האנושות מהעבדות הפוליטית, כפי שישו הביא את הגאולה מעבדות החטא. הוא האמין שתפקידו להכריז על בואו של "מלכות האלוהים", וראה עצמו כשליח אל מול המלומדים והפרופסורים של זמנו.
השפעת שפינוזה ומאבק לשחרור האנושות
הס התייחס ל"אתיקה" של שפינוזה כאל "הספר האחרון שבספרים", והאמין כי רוח האמת התגלתה כבר במאה ה־17 באמצעות חיבור זה. הוא הדגיש שהאור הרוחני ממשיך להתקיים אך האנושות אינה קולטת אותו. בדומה ליוחנן, ראה את עצמו כעד לאור ולא כאור עצמו. לדבריו, רק החירות תאפשר את ההכרה באמת ואת הבנת האל. מכאן קרא לשחרור האנושות מעול האצולה והכוח המדכא כדי להביא לחירות הרוחנית והפוליטית.
גישתו למדעי הרוח וההשוואה לבורנה
הס ביקש לגשר בין הכרזה דתית לבין שיטה מדעית. הוא התנגד לגישתו של בורנה, שטען כי יש רק לעורר את הציבור מבלי להתבסס על אמת מדעית. לדעת הס, האמת טרם הוכרה ולכן יש להציג אותה באופן רציונלי. בעוד בורנה שאף לפלג, הס ביקש לאחד בין רעיונות נעלים לבין טובת הציבור.
תוכניות ספרותיות ראשונות ו"סיפורים מוקדמים"
בתחילת 1836, הס תכנן לקרוא לספרו הראשון "הכרזה על החירות בשם רוח הקודש", וכלל בו קטעים מיומניו בשם "לידות מוקדמות". הוא הצדיק את פרסום המחשבות הללו משני טעמים: האחד מוסרי, מתוך תחושת שליחות, והשני כלכלי. אף ש"הלידות המוקדמות" לא פורסמו לבסוף, הספר עצמו ראה אור בשם "ההיסטוריה הקדושה של האנושות".
ניסיון כושל להתקבל לעיתון ושיתוף פעולה עם מנצל
הס פנה למנצל, עורך עיתון שמרני בסטוטגרט, בבקשה להתקבל ככותב. הוא הציע לו שירים ומאמרים שלא שרדו, והביע מצוקה כלכלית ואידאולוגית. הפנייה הייתה נאיבית שכן מנצל נודע בגישתו השלילית כלפי היהודים וכלפי תנועת "גרמניה הצעירה". לא ידוע על תגובה מצדו, והס לא התקבל לעבודה.
תהליך כתיבת "ההיסטוריה הקדושה של האנושות"
הספר נכתב בשנת 1836 ופורסם בשנה שלאחר מכן בעילום שם. בראשו הובאו ציטוטים מתוך "תלונות יהודי" מאת יואל יעקובי, יצירה שהס ראה בה ביטוי מוקדם לתחושותיו. הוא הזדהה עם כאב התקופה והאמין כי העולם הישן מתפורר ועולם חדש בא בכנפיו.
הפילוסופיה ההיסטורית והאמונה בקדושת ההיסטוריה
בעיני הס, ההיסטוריה היא תהליך קדוש המוביל למלכות האלוהים. הוא ראה עצמו ככלי ביד ההשגחה העליונה, המודרך לפרסם את רצון האל. ההיסטוריה, לשיטתו, טרם הצליחה לגלות חוקיות ברורה ולכן מטרתו הייתה להביא סדר לכאוס.
שלוש התקופות בהתפתחות ההיסטוריה
הס מחלק את ההיסטוריה לשלוש תקופות:
-
שורש – תקופה של אחדות פנימית והתפתחות מתוך הדמיון והפנטזיה.
-
כתר – תקופה של התפלגות, שלטון הרגש והדחפים.
-
פרי – תקופה של אחדות מחודשת ושל שלמות.
כל תקופה משקפת התגלות שונה של האל: האב (דמיון), הבן (רגש), ורוח הקודש (הבנה שכלית). שפינוזה מייצג את הפסגה הרוחנית – אדם שמבין את האל דרך ההיגיון.
בעיות החברה המודרנית
הס טוען כי בתקופתו שוררת ניכור מוסרי וחברתי. אין עוד דת משותפת או תחושת שייכות לאומית. האנוכיות שולטת, עבודה למען הכלל נראית כבדיחה, והפערים החברתיים גוברים. העושר מתרכז בידי מעטים והציבור הרחב שוקע בעוני. הס מבהיר כי לא הקניין עצמו הוא פסול, אלא הפערים שהוא יוצר והעובדה שהם עוברים בירושה. הוא מציע לבטל את מוסד הירושה, ובהמשך גם את הקניין הפרטי.
שוויון עתידי וקהילה מושלמת
החברה האידאלית של הס תעבור שתי דרגות של שוויון:
-
שוויון יחסי – ירושת רכוש תועבר למדינה, שתחלק אותו שווה בשווה בין האזרחים.
-
שוויון מלא – ביטול מוחלט של הקניין הפרטי והפיכת כל המשאבים לרכוש משותף.
התהליך יכול להתרחש או דרך מהפכה כואבת או דרך הבנה והתפכחות. הוא מבקש להימנע ממאבקים ולהוביל שינוי בדרכי שלום.
תפקידן של גרמניה וצרפת
הס ראה בגרמניה ובצרפת שותפות עתידיות לבניית הסדר החברתי החדש. גרמניה תספק את ההשראה הדתית, וצרפת את הפוליטית. שתיהן יחד יביאו להקמת "ירושלים החדשה".
החזון האוטופי של "ירושלים החדשה"
בפרק הסיום מתאר הס עולם אידאלי בו האנושות חיה בשלום, ללא הבדל בין עיר וכפר. נשים שוות לגברים, והאהבה חופשית ממסגרות דכאניות. החינוך ינוהל על ידי המדינה, עד שיגיעו בני האדם למצב שבו יוכלו לשוב לחיים משפחתיים טהורים. החברה החדשה תכלול קהילות עצמאיות שיתאחדו בפדרציה. דת אחת תחליף את כל הכתות – "דת הרוח".
מקומם של היהודים בהיסטוריה ובעתיד
מצד אחד הס מציין כי לעם היהודי אין עוד תפקיד היסטורי, וכי בשורתו הוחלפה על ידי בשורת הנצרות. מצד שני, בסוף הספר הוא מציע קריאה חיובית ומלאת תקווה לעתיד היהודים. הוא רואה בהם עם נצחי, ששרד בניגוד לכל הסיכויים, וייתכן שעוד יתרום תרומה חדשה לעולם.
מקורות רעיוניים והשפעות
הס הצהיר כי לא הושפע מכתבים סוציאליסטיים מוכרים בעת כתיבת ספרו. רק לאחר שחשף לראשונה את יצירתו, הבין שישנם זרמים דומים באירופה. הוא מציין במיוחד את השפעת שפינוזה והמקרא. ייתכן כי הכיר חלקית את כתבי הגל או הסוציאליסטים הצרפתים, אך אין לכך עדויות חד משמעיות.
התקבלות היצירה והשפעתה
הספר לא זכה לתפוצה רחבה ונשכח כמעט לחלוטין. היו לו רק שתי ביקורות מזעריות, ואפילו הן לא הבינו את עוצמת הרעיונות הכלולים בו. הס ניסה לקדם את רעיונותיו גם בכתיבה עיתונאית, אך ללא הצלחה רבה.
מקור
Silberner, E. (1958). Der junge Moses Hess im Lichte bisher unerschlossener Quellen. International Review of Social History, 3(2), 239-268.
